#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעכבר שהכניס ככר לבית בדוק, ואח&quot;כ מצא 1) פירורין כנגד כולו 2) פירורין כנגד מקצתו 3) ככר שלם 4) לא כלום?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-9bc6a3af910fda23743cf9fe3797ccb3424b0863.jpg"">"	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מצא חמץ בביתו אבל לא ראה שום עכבר?	"א&quot;צ לחזור ולבדוק כל ביתו (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;)"	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשצריך לחזור ולבדוק כל הבית, מהו כל הבית?	"הב&quot;ח ס&quot;ל דבית ממש כל הבית, אבל פשוט דא&quot;צ לבדוק החדרים הנעולים [ואין חוששין שמא נכנסו דרך חור], ועוד אם ראינו שנכנס לחדר אחד א&quot;צ לחוש לשאר החדרים, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) חולק עליו וס&quot;ל דבית היינו חדר, ואם אינו יודע לאיזה חדר נכנס הוי כב&#x27; בתים ואינו יודע לאיזה על [ותלוי במח&#x27; מחבר ורמ&quot;א לקמן (סי&#x27; תל&quot;ט סע&#x27; ב&#x27;)], והח&quot;י פסק כהב&quot;ח דבית הוא כל הבית, אבל המ&quot;ב (ס&quot;ק ה&#x27;) פסק כהמג&quot;א דרק החדר נחשב כבית, ואם עשה ביטול או היה ככר קטן יש להקל דא&quot;צ לבדוק שאר החדרים (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;) "	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשאר בעלי חיים?	"כלב ותרנגול הוי כעכבר שכולם אין דרכן לפרר (רוקח, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;)"	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתינוק שהכניס ככר לבית, ואח&quot;כ מצא 1) פירורין כנגד כולו 2) פירורין כנגד מקצתו 3) ככר שלם 4) לא מצא כלום?	"1) דרכו של תינוק לפרר ויכול לתלות זה בתינוק וא&quot;צ לחזור ולבדוק [תוס&#x27;, ומצדד הב&quot;י דהרמב&quot;ם נמי מודה בזה], ואפי&#x27; אם לא ביטלו (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27; - ט&#x27;) [והדרכ&quot;מ (ס&quot;ק א&#x27;) ועטרת זקנים הביאו מהרי&quot;ל דיש לו גירסא שמהפך תינוק ועכבר וא&quot;כ לעולם בתינוק צריך לחזור ולבדוק] 2) הרמב&quot;ם ס&quot;ל דה&quot;נ יכול לתלות שהתינוק אכל מקצתו ופירר מקצתו, אבל תוס&#x27; ס&#x27;&#x27;ל דאינו יכול לתלות זה על התינוק וצריך לחזור ולבדוק כל הבית, והמחבר סותם כהרמב&quot;ם ואח&quot;כ הביא שיטת תוס&#x27;, והכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;א) דהעיקר כהרמב&quot;ם דא&quot;צ לחזור ולבדוק אבל אם לא ביטל ועכשיו הגיע שעה ששית דתו לא מצי לבטל יש לו לחזור ולבדוק {ואע&quot;פ שכתב הב&quot;י דלא מהני לבטל אחר שנולד הספק היינו באיבעיא דלא איפשיטא בגמ&#x27; והכריע הטור להקל אם ביטל כבר, על זה כתב הב&quot;י דלא מהני לבטל לאחר שנולד הספק אבל כאן מדינא קיי&quot;ל כהרמב&quot;ם דא&quot;צ לחזור ולבדוק ולפיכך מהני לבטל אפי&#x27; לאחר שנולד הספק, ובלא&quot;ה לא קיי&quot;ל כהב&quot;י אלא כהמג&quot;א לקמן דס&quot;ל דיכול לבטל אפי&#x27; לאחר שנולד הספק, עי&#x27; מש&quot;כ לקמן (סי&#x27; תל&quot;ט סע&#x27; ב&#x27;)} [וה&quot;נ לפי גירסת המהרי&quot;ל לעולם צריך לחזור ולבדוק] 3) {יכול לתלות דזהו הככר וכמ&quot;ש בעכבר, ודוקא כשביטל} 4) אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ&quot;ש בעכבר, אמנם בתינוק שהגיע לחינוך נאמן לומר שאכלו (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי שהכניס ככר לבית בדוק?	"אפי&#x27; אם לא מצאו א&quot;צ לחזור ולבדוק דאין דרכו להטמין שם הככר אלא סמכינן דאכלו או הוציאו מהבית (מקור חיים, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א) [דלא כהט&quot;ז (ס&quot;ק ג&#x27;) דמחמיר בזה (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&#x27;), אמנם הא&quot;א מבוטאשטש חושש להט&quot;ז דנהי דאין חוששין שהגוי בכוונה יניח חמץ להכשיל הישראל מ&quot;מ יש לחוש לפירורין] "	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעכבר שנכנס בככר ויצא 1) העכבר בככר 2) עכבר שני בככר 3) חולדה בככר 4) חולדה והככר ועכבר בפיה?	"בכולם הם איבעיות דלא איפשיטא בגמ&#x27; והכריע הטור אם לא ביטל לחומרא דספק דאורייתא לחומרא אבל אם ביטל לקולא דספק דרבנן לקולא, אבל הרמב&quot;ם כתב חילוק ביניהם: 1) א&quot;צ לבדוק [דהוי את&quot;ל] 2) מספק צריך לחזור ולבדוק 3) מספק צריך לחזור ולבדוק 4) א&quot;צ לבדוק, וביאר המגיד משנה דמיירי לאחר ביטול (ערוה&quot;ש סע&#x27; ה&#x27; - ו&#x27;) [וכל ציורים אלו אינם מוזכרים בשו&quot;ע דלא שכיחי (ב&quot;י, רמ&quot;א)]"	סימן תלח סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשהוא יודע שיש לו חמץ 1) למעלה על הקורה 2) בבור?	"1) כתב הרמב&quot;ם דחיישינן שמא יפול וצריך לטרוח לעלות ולהורידו, ולא מהני לבטלו [ואם הוא פחות מכזית הח&quot;י מקיל, אבל הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;) מפקפק דמצינו בחמץ נוקשה דמחמירים אע&quot;פ דליכא איסור כרת על אכילתו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)] 2) אם דרכו להשתמש בה כל השנה צריך להטריח להעלותו (גר&quot;ז, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו), ואפי&#x27; אם אין דרכו להשתמש בה והוא הטמין שם החמץ בודאי הוא מחויב להעלותו (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו), אבל אם נפלה שם ממילא סגי בביטול לחוד (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד) [וסגי כשביטל בזמנו אע&quot;פ שלא ידע שיש לו חמץ בבור (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ד), וכאן הביטול הוא דאורייתא אפי&#x27; לרש&quot;י ותוס&#x27; דאין זה ממש כנפלה עליו מפולת (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;)], ואם לא נודע לו עד לאחר שעה ששית צריך להטריח להעלותו (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז)"	סימן תלח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה לא פסק 1) הרמב&quot;ם 2) השו&quot;ע, להחמיר אפי&#x27; בבור דהרי הוא את&quot;ל בגמ&#x27;?"	"1) לא גרס בגמ&#x27; את&quot;ל (מגיד משנה) 2) אפי&#x27; בגירסא שלנו צירף דעת הטור דס&quot;ל דא&quot;צ להעלותו מן הבור (ערוה&quot;ש סע&#x27; ח&#x27;)"	סימן תלח סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שבפי הנחש?	"הוא איבעיא דלא איפשיטא בגמ&#x27; אם צריך להוציא מעות לשכור חבר [ואע&quot;פ שניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה היינו דוקא בודאי חמץ ולא בספק חמץ והכא הוי ספק שמא יוציאנה לחוץ או שמא יאכלה], והרמב&quot;ם מקיל דא&quot;צ להוציא מעות, וביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; ז&#x27;) דמיירי כשביטלה"	סימן תלח סעיף ב		
